הסברים והערות

בהיותן גופים ציבוריים מקומיים לרווחת הילדים והנוער, הערים והמועצות המקומיות אחראיות למתן שירותים ומילוי התפקידים האחרים לפי ספר החוקים הסוציאלי השמיני. הדבר נוגע בעיקר למתן הטבות סוציאליות (זכויות חוקיות סובייקטיביות וחובת הגוף הציבורי לאפשר מתן שירותים), ולמילוי התפקידים האחרים לפי ספר החוקים הסוציאלי השמיני.

החובה למתן שירות נובעת מספר החוקים הסוציאלי השמיני והיא נמצאת ללא יוצא מן הכלל באחריות הגופים הציבוריים של שירותי הרווחה לילדים ונוער (סעיף 3 פסקה 2 לחוק). על הגופים מוטלת חובה לאפשר את מתן השירותים על פי חוק. עם זאת, חלק ניכר משירותי הרווחה ניתנים על ידי גופים עצמאיים, בעוד שחלקם ניתן על ידי גופים מהמגזר הציבורי. התפקידים האחרים של שירותי הרווחה לילדים ונוער נמצאים בסמכותם של הגופים הציבוריים (סעיף 3 פסקה 3 בחוק). גופים שאינם ציבוריים עשויים להיות מעורבים רק במילוי התפקידים שנזכרים במפורש בסעיף 76 בחוק (למשל, לקיחה למשמורת, מעורבות בהליכים בבית המשפט).

לפי ספר החוקים הסוציאלי השמיני, הרשויות המקומיות ממלאות את תפקידיהן במסגרת חובתן החוקית כגוף של השלטון המקומי, דהיינו, כגוף ציבורי הן מחויבות על פי חוק למלא את התפקידים הללו וליצור את התשתית הארגונית לשם כך.

המבנה הפדרלי של שירותי הרווחה ילדים ונוער, המדגיש את אחריות השלטון המקומי ופיתוח התשתית למתן השירותים, מאפשר לעיירות ולמועצות המקומיות לתכנן, לנווט ולקיים את אחריותן להקמת תשתיות, תוכניות ושירותים חברתיים בהתאם לתנאים הקיימים במקום ולצרכיהם של הצעירים ובני משפחותיהם.

עם זאת, הדגש על האחריות ברמת השלטון המקומי גורם להבדלים אזוריים שטומנים בחובם לעתים קרובות שוני משמעותי באיכות ובמיקוד השירותים הנזכרים בחוק. ההבדלים הללו הם פועל יוצא של תנאים פוליטיים ואזוריים שונים, כמו יחסי כוח פוליטיים, תנאי מסגרת כלכליים, פערים תרבותיים והתפתחויות מקצועיות. גורמים אלו משפיעים לא רק על האופן בו לשכות הרווחה ממלאות את תפקידיהן, אלא גם על אופי עבודתן מול הגופים העצמאיים בפיתוח תשתית סוציאלית לצעירים ובני משפחותיהם (הן במסגרת העבודה הפרטנית והן במסגרת תכנון שירותי נוער).