הסברים והערות

המימון הציבורי ברפובליקה הפדרלית של גרמניה מעוגן בסעיפים 104א עד 108 בחוק היסוד. הסעיפים הללו מסדירים את האוטונומיה הכלכלית של הממשל הפדרלי והמדינות הפדרליות, כמו גם את היחסים הכלכליים בין הממשל הפדרלי, המדינות והרשויות המקומיות, חלוקת ההוצאות, סמכויות החקיקה בדיני המסים, הכנסות ממסים, הסמכויות של רשויות המס וסמכות שיפוט הפיננסית. כמו בתחומים אחרים בהם עוסק חוק היסוד, הסדרי המימון הציבורי עודכנו במהלך השנים והותאמו להתפתחויות הקיימות. לדוגמה, שולב אמצעי "לבלימת חובות" כחלק מהרפורמה פדרלית השנייה. מטרתו של אמצעי זה היא להגביל חובות חדשים שנטלו על עצמם הממשל הפדרלי והמדינות ולהבטיח את התפתחות התקציב על בסיס יציב לטווח ארוך. השימוש באמצעי של "בלימת החובות" הופסק בתגובה למגפת הקורונה.

ההכנסות ממסים ב-2018 הסתכמו ב-776.3 מיליארד אירו וכללו:

• מסים משותפים (73%):   בעיקר מע"מ (30.2%); מס הכנסה ושכר (34.6%)
• מסים פדרליים (14%):   למשל, מס אנרגיה (5.3%); מס סולידריות (2.4%)
• מיסי מדינה (3.1%):   למשל, מס רכישה (1.8%); מס ירושה (0.9%)
• מיסי עירייה (9.2%):   למשל, מס סחר (7.2%); ארנונה ועוד.

בנוסף להכנסות ממיסים פדרליים, מיסי מדינה ומיסים עירוניים, השירותים הסוציאליים ממומנים מדמי ביטוח חובה המשולמים בגין עובדים (ביטוח בריאות ממלכתי [2018: כ-230 מיליארד יורו], ביטוח פנסיה ממלכתי [2018: כ-230 מיליארד יורו], ביטוח ממלכתי נגד אבטלה [2018: כ-40 מיליארד אירו] וביטוח סיעודי [2018: כ-50 מיליארד אירו]), וכן אגרות ניהול ושימוש (במיוחד ברמה המוניציפלית).

ב-2018, חלקו של הממשל הפדרלי בסך ההכנסות ממיסים עמד על 41.5% ומכלל ההכנסות ממע"מ מעט פחות מ-50%. חלקו של הממשל הפדרלי ירד מעט בעשור האחרון לטובת המדינות הפדרליות והרשויות המקומיות.

ההכנסות של הרשויות המקומיות בשנת 2018 הסתכמו ב-253.9 מיליארד יורו, מתוכם 71.4 מיליארד יורו ממיסים של הרשויות עצמן. כ-50 מיליארד יורו מתוכם שימשו לשירותי הרווחה לילדים ונוער.

מע"מ ומיסי צרכן הם סוגי המיסים בעלי בסיס המיסוי הרחב ביותר, המהווים כמעט מחצית מכלל ההכנסות ממיסים. הכנסות אלו מהוות נטל גבוה באופן לא פרופורציונלי על משקי בית בעלי הכנסה נמוכה ועל משקי בית צעירים, שכן אלה מוציאים את רוב כספם על מוצרי צריכה.

מס ההכנסה והשכר מהווה קצת פחות משליש מההכנסות ממיסים. הוא מבוסס על מערכת מיסוי פרוגרסיבית שמטרתה להבטיח את התאמתה ליחידים או למשפחות בהתאם לדרגת הכנסתם. משקי בית בעלי הכנסה נמוכה משלמים מעט או שאינם משלמים כלל מס הכנסה.