הסברים והערות

בהשוואה למספר הילדים הקטינים המועברים למסגרות שונות של מגורים חוץ-ביתיים, שיעור האימוצים נמוך יחסית. עם זאת, נושא האימוץ מושך לא מעט תשומת לב ברמה הפוליטית, המקצועית ובתקשורת. הסיבה העיקרית לכך היא שלאימוץ השלכות משפטיות נרחבות ובדרך כלל בלתי הפיכות. לילד שאינו יכול לחיות עם הוריו הביולוגיים באופן קבוע, האימוץ מהווה אפשרות לגדול בסביבה משפחתית יציבה ובטוחה מבחינה חוקית, תחת השגחה הורית.  להורים המאמצים אותן זכויות וחובות (גם כלכליות) שיש להורים הביולוגיים. עם אישור המסירה לאימוץ, ההורים הביולוגיים מעבירים באופן קבוע ובלתי הפיך את זכות המשמורת. על פי רוב, הילד המאומץ מקבל את שם המשפחה של הוריו המאמצים, אשר מאותו רגע ואילך זכויות וחובות המשמורת נמצאות בחזקתם.

בגרמניה, ההשלכות המשפטיות של האימוץ חורגות מעבר ליום הולדתו ה-18 של הילד המאומץ. לדוגמה, ההורים המאמצים והילד המאומץ חייבים בחובה הדדית לתמיכה כלכלית (למשל, הכנסת ההורים המאמצים תילקח בחשבון ב​​חישוב זכאות הילד המאומץ למענק סטודנט; הכנסתו של הילד המאומץ תילקח בחשבון אם הוריו המאמצים יועברו למוסד סיעודי). גם בענייני ירושה, ילדים מאומצים זוכים ליחס שווה לילדים ביולוגיים.

קיימות צורות אימוץ שונות. בהתאם, ישנן גם צורות שונות של קרבה משפחתית בין הורים מאמצים לילדם. (מאז 2017, גם בני זוג מאותו המין יכולים להיות הורים מאמצים). צורת האימוץ ה"קלאסית" של ילד שאין לו קרבת דם להורים והוא אינו ילד חורג של מי מהם, מכונה "אימוץ צד שלישי". צורת אימוץ זו משמשת חלופה למתן תמיכה חינוכית ארוכת טווח חוץ-ביתית לפי סעיפים 27 ואילך בספר החוקים הסוציאלי השמיני, כגון משפחת אומנה. במקרה של אימוץ של ילד חורג, ההורה החורג מאמץ את הילד הביולוגי של בן/ת הזוג. במקרה של אימוץ על ידי קרובי משפחה, הילד מאומץ על ידי קרובי משפחה מדרגה ראשונה (סבים וסבתות) או קרובים משפחה עקיפים עד דרגה שלישית (אחים/אחיות, דודה/דוד). כמו כן, נעשית אבחנה בין אימוץ בתוך המדינה ואימוץ חו"ל. במסגרת אימוץ חו"ל מובא הילד לגרמניה לצורך אימוץ.

השאלה המהותית ביחס לכל צורות האימוץ היא באיזו מידה, בכל מקרה ומקרה, האימוץ הוא האפשרות הטובה ביותר עבור הילד (בהשוואה, למשל, לאפוטרופסות קבועה).

הסדרת הליכי האימוץ, בחינת כשירותם של הורים מאמצים פוטנציאליים, בדיקת "ההתאמה" בין הילד להורים המאמצים, הייעוץ וליווי הצדדים בהליך נתונים לסמכותם של שירותי הרווחה לילדים ונוער. עם זאת, הבסיס המשפטי העיקרי להליך אינו מעוגן בספר החוקים הסוציאלי השמיני, אלא בקודקס האזרחי (BGB) ובחוק להסדרת האימוץ (AdVermiG). לפי סעיף 2 בחוק האחרון, הסדרת האימוץ נמצאת באחריותן של לשכות הרווחה לנוער ברשויות המקומיות ושל לשכות הרווחה לנוער של המדינה הפדרלית. עם זאת, הסדרת האימוץ יכולה להתנהל גם על ידי גופים עצמאיים בתנאי שהם הוכרו כמתאימים לכך על ידי לשכות הרווחה לנוער של המדינה הפדרלית.