תיאור

סעיף 36 פסקה 2 בספר החוקים הסוציאלי השמיני קובע את החובה לערוך תוכנית למתן שירותים. על התוכנית לכלול הליכי בדיקה, הגדרה וסיכום בדבר השירותים הסוציאליים לסיוע בחינוך לפי סעיף 27 בחוק (ראו שקופית הבסיס החוקי לשירותי הסיוע בחינוך), סיוע בהשתלבות עקב מוגבלות נפשית או סיכון למוגבלות נפשית לפי סעיף 35א בחוק (ראו שקופיות שירותי סיוע בהשתלבות – הבסיס לזכאות, שירותי סיוע בהשתלבות – עקרונות פרוצדורליים ו- שירותי סיוע בהשתלבות צעירים עם מוגבלויות נפשיות) או תמיכה במבוגרים צעירים לפי סעיף 41 בחוק (ראו שקופית סיוע למבוגרים צעירים). עם זאת, תהליך התכנון לא יוגבל להליך מינהלי בלבד; זהו בראש ובראשונה תהליך סוציו-פדגוגי שמטרתו עריכת דיונים וקבלת החלטות בין קהל היעד לבין לשכת הרווחה לגבי שירותי הסיוע הניתנים על ידי גופים ציבוריים או עצמאיים לרווחת הנוער. התהליך נועד לאפשר לילדים, להורים, לבני נוער ולהוריהם להתמודד עם הבעיות הקיימות תוך מתן התמיכה הדרושה והמתאימה.

תהליך התכנון מיועד לשירותי סיוע הצפויים להינתן על פני תקופה ממושכת יותר.

תהליך התכנון מתחיל בייעוץ ראשוני ולאחריו קביעת השירותים הנדרשים, עריכת לוח זמנים וסיום מתן הסיוע. במילים אחרות, התהליך מורכב משלושה תהליכי משנה:

1. בירור הצורך בעזרה (אבחנה סוציו-פדגוגית)
2. תכנון ומתן העזרה (התערבות סוציו-פדגוגית)
3. בדיקת מהלך, המשך וסיום התהליך (הערכה).

לתהליך התכנון עמדת מפתח בפיתוח איכות השירות. ככלל, התהליך אמור לשפר את יעילות השירותים ולהבטיח את איכותם. מחקרים אמפיריים מאשרים כי יש מתאם בין תהליך התכנון למתן העזרה בפועל. קרי, איכות התכנית תשפיע על האפשרות למתן עזרה בחינוך שהיא טובה באיכותה. האחריות לתהליך התכנון מוטלת על השירות הסוציאלי הכללי (ASD) של לשכות הרווחה לנוער, אשר נדרש להשתמש בתכנון העזרה בתור כלי עזר בכל מקרה ומקרה.

על פי סעיף 36 בספר החוקים הסוציאלי השמיני, תהליך התכנון יכלול את השלבים הבאים:

• מתן ייעוץ ומעורבות מקיפים של ההורים ו/או האפוטרופוסים (גם ההורים שאינם מחזיקים במשמורת) וכן של הצעירים הנוגעים בדבר, באופן מתאים, מובן ובר-ביצוע (תוך התחשבות, למשל, בהשלכות אפשריות על התפתחות הילדים או בני הנוער).
• התייעצות בין אנשי מקצוע בהכרעות לגבי מתן השירותים המתאימים.
• עריכת תוכנית למתן סיוע (כולל עריכת פרוטוקול שיחה), שלה כמה תפקידים: היא מבטיחה את מעורבותם של הגורמים העיקריים, היא מציינת את הגורמים ("הצורך בחינוך"), מפרטת את סוג התמיכה והשירותים ההכרחיים, את היעדים, הפתרונות האפשריים לבעיות והשלבים הבאים לפעולה. התכנית מסייעת במעקב אחר מתן השירות ומבטיחה:
• המשכיות בתכנון הסיוע במסגרת מעקב שוטף על מתן השירותים, שבמהלכו בודקים אם הושגו המטרות הרצויות בקרב הנוגעים בדבר או המוסדות המשתתפים.

חשיבותן של תוכניות הסיוע עלתה בעקבות החוק בדבר חיזוק הילדים והנוער משנת 2021 (KJSG). התוכניות מתייחסות כיום גם לשירותים נוספים להם זכאים מבוגרים צעירים, צעירים בעלי מוגבלויות ומטפלים (סעיפים 36ב, 37ג פסקה 4 בספר החוקים הסוציאלי השמיני).

מאז, גם לשכות הרווחה לנוער מחויבות במפורש להשתתף בתהליך של תכנון הסיוע לילדים ובני נוער עם מוגבלות פיזית ו/או נפשית. נכון להיום, שירותים אלה מעוגנים בספר החוקים הסוציאלי התשיעי (סעיף 10א פסקה 3 בספר החוקים הסוציאלי השמיני, סעיף 117 פסקה 6 בספר החוקים הסוציאלי התשיעי). עד להעברתם לתחום הרווחה לילדים ונוער בשנת 2028 ("פתרון גדול"), ההוראה החדשה תבטיח שצורכי הילדים, אחיהם והוריהם לא ייבחנו רק מזווית המוגבלות בהשתלבות בחברה, אלא מנקודת מבט רחבה יותר של סיוע סוציו-פדגוגי וסיוע מערכתי למשפחות מטעם לשכות הרווחה לנוער, כך שיינתנו להם כבר עכשיו השירותים ההכרחיים.