הסברים והערות

הסיוע הניתן לחינוך בפנימיות או במסגרות מוגנות אחרות מוגדר כסיוע מוסדי במסגרות. בהתאם לסעיף 34 בספר החוקים הסוציאלי השמיני (SGB VIII), סיוע זה ניתן לשם השגת שלוש מטרות שונות:

1. החזרת הילד למשפחתו
2. הכנה למעבר לחזקתה של משפחה אחרת, או: 
3. הסדר מגורים לטווח ארוך בתור הכנה ליציאה לחיים עצמאיים.

הורים שילדיהם הועברו למסגרות זכאים לקבל ייעוץ, תמיכה וסיוע בשמירה על הקשר עם ילדם. הייעוץ והתמיכה מתמקדים בשיפור ההתפתחות, ההשתלבות ותנאי החינוך במשפחה הביולוגית תוך פרק זמן סביר בהתחשב במצב ההתפתחותי של הילדים או בני הנוער, עד שיוכלו לחזור לחזקת הוריהם. אם לא מתאפשר שיפור מתמשך בהתפתחות, בהשתלבות ובתנאי החינוך, שירותי הייעוץ והתמיכה יתמקדו במתן סיוע להורים בשמירה על הקשר עם ילדיהם וביצירת מסגרת חלופית ארוכת טווח המבטיחה את טובתם של הילדים או בני הנוער (סעיף 37 פסקה 1 בחוק).

• :ישנן סיבות רבות לכך שצעירים מועברים למסגרת חוץ-ביתית בפנימייה או במוסד אחר. על פי הסטטיסטיקה של שירותי הרווחה לילדים ונוער, הסיבות הנפוצות ביותר הן
• היכולת החינוכית המוגבלת של ההורים/האפוטרופוסים
• תמיכה/טיפול/דאגה בלתי מספקים לצעירים במשפחה
• וסכנה לפגיעה בטובת הילד.

ב-2019, כ-136,000 צעירים חיו בפנימיות על סמך הבסיס החוקי הנ"ל.

שירותי הרווחה לילדים ונוער פועלים על סמך חוקים נוספים וצורות סיוע נוספות שחלקן מוצעות במסגרות מוסדיות, כמו הסיוע להשתלבות צעירים עם מוגבלויות נפשיות. אם נלקח בחשבון את המקרים האלה, בשנת 2019 חיו כ-165,000 צעירים במסגרות מוסדיות של שירותי הרווחה לילדים ונוער.

כ-60% מהם התגוררו במסגרות המשמשות מספר קבוצות של צעירים, 36% גרו במסגרות חד-קבוצתיות ו-4% גרו בדירות משל עצמם. בין 2006 ל-2018 עלה מספר המסגרות למגורים ל-12,400, עלייה של 87%.

הקבוצה הגדולה ביותר של צעירים החיים בפנימיות היא קבוצת הגיל 14-18. עם זאת, בעשר השנים האחרונות עלה מספר הילדים מתחת לגיל בית הספר במסגרות הללו (2019: 6,300).

צעירים רבים החיים בפנימיות מגיעים מרקע חברתי נמוך. יותר מ-50% מהמשפחות שילדיהן חיים בפנימייה, מתקיימות מקצבאות סוציאליות, 40% היו ממשפחות חד הוריות. 70% מההורים היחידניים התקיימו מקצבאות סוציאליות. בקרב 2% מהצעירים, שני הוריהם אינם בחיים. קצת פחות ממחציתם היו בעלי רקע של הגירה; כמעט בקרב שליש מהם לא דיברו גרמנית במשפחה.

בנות נמצאות בתת-ייצוג בקרב הקבוצה של מקבלי התמיכה בחינוך. מספרן במסגרות ובשירותי הרווחה מתחיל לעלות רק עם הגיען לגיל ההתבגרות.

צעירים רבים המתגוררים בפנימיות מתנגדים לשימוש במונח "מוסד"; הם קוראים להשתמש במילה חלופית – גם במסגרת החוק. לדבריהם, השימוש במושג "ילד שגדל במוסד" מלווה אותם כסטיגמה בהמשך חייהם.

הפעילות של פנימיות ומסגרות מוגנות אחרות תלויה בקבלת רישיון להפעלה (סעיף 45 בספר החוקים הסוציאלי השמיני). מתן הרישיונות האמורים נמצא בסמכותם של הגופים האזוריים של שרותי הרווחה לילדים ונוער (סעיף 85 פסקה 2 משפט 6 בחוק). התנאי למתן הרישיון, בין היתר, הוא הוכחת האפשרות להגשת תלונות ומתווים להגנה על הילד.

הגופים הציבוריים נושאים בעלויות עבור המסגרות הללו (סעיפים 39, 40 תוך זיקה לסעיף 91 פסקה 5 בחוק). בהתאם להכנסתם, ההורים נדרשים לשאת בחלק מהעלויות. הסכומים נקבעים על סמך הוראות החוק (סעיף 94 פסקה 5 בחוק). בני נוער ומבוגרים צעירים נדרשים לשלם 25% מהכנסתם כהשתתפות בהוצאות, אם כי הדבר נתון לשיקול דעתה של לשכת הרווחה לנוער (סעיף 94 פסקה 6). במסגרת קביעת גובה ההכנסה, לא יילקחו בחשבון הכנסות מעבודה או פרקטיקום של תלמידים עד לסכום של 150 אירו; הכנסות מעבודה בחופשות בית הספר; הכנסות מעבודה בהתנדבות או סכום של עד 150 אירו לחודש המשולם במסגרת הכשרה מקצועית.